גוף-טקסט: דת, אמנות וכוח

המסורות והתרבויות הדתיות הן מקורות לעוצמות נרחבות ועם זאת אין להתעלם ממנגנוני השליטה והמשטור המכוננות אותן. דיון העוסק בעמדה תיאולוגית מבלי לבחון את יחסי הכוח שבתוכה היא נוצרת ושאותה היא מתקפת, ישאר תמיד חסר. בנקודה זו ניתן למצוא באמנות ביטוי המשלב פעולות של התנגדות ביחד עם חתירה לעיצוב מחדש של המסורת. האמנות של יוצרות פמיניסטיות הפועלות מתוך המרחבים המסורתיים מטעינה סמלים קיימים במשמעויות חדשות.

התיאולוגית מרי דיילי טענה ש"אם אלוהים הוא זכר, אז הגבר הוא אלוהים" וכן, ש"הגבר הוא אלוהים ביחס לאישה". מכאן נובעת הטענה ש"מה שהאל הוא לגבר, הגבר הוא לאישה". גברים מכסים את ראשם אל מול האל במעשה של כבוד וענווה ואילו נשים מתכסות מול גברים כאקט של הסתרת מיניותן ושמירה על צניעותן. האמניות המציגות בתערוכה המקוונת 'גוף הטקסט' – מוסלמיות, יהודיות, נוצריות ודרוזית – מייצרות פעולות של התנגדות והיפוכים מורכבים החותרים תחת הייררכיות אלו. הן מבקרות את התרבויות והמסורות שבתוכן הן חיות ובד בבד מנכסות אותן אליהן מחדש בתנאים שלהן. עשייתן משמשת סדנה לבחינה חוזרת ונשנית של המסורת והתרבות, תוך חתירה תחת הבניותיהן הממשטרות וניסיון לעצב אותן מחדש.

המסורות והתרבויות הדתיות הן מקורות לעוצמות נרחבות ועם זאת אין להתעלם ממנגנוני השליטה והמשטור המכוננות אותן. דיון העוסק בעמדה תיאולוגית מבלי לבחון את יחסי הכוח שבתוכה היא נוצרת ושאותה היא מתקפת, ישאר תמיד חסר. בנקודה זו ניתן למצוא באמנות ביטוי המשלב פעולות של התנגדות ביחד עם חתירה לעיצוב מחדש של המסורת. האמנות של יוצרות פמיניסטיות הפועלות מתוך המרחבים המסורתיים מטעינה סמלים קיימים במשמעויות חדשות.

כמה מהאמניות המציגות בתערוכה מכוונות את יצירתן אל החברה ומייצרות ביקורת חשופה וישירה כנגד תכתיבים, הלכות ומנהגים דכאניים. אחרות עוסקות בתיאולוגיה ומבקשות להאיר צדדים נשיים בייצוגי האלוהות; לנכס ולקרוא מחדש פולחני נשים עתיקים ולתת קול ונראות לדמויות נשים שקיבלו במסורות הפטריארכליות מקום שלילי או שולי. חלקן מאגדות ביצירתן את ה'חברתי' עם ה'תיאולוגי', לא פעם באמצעות שילוב בין טקסטים מקודשים להנכחה של הגוף הנשי. באופן זה הן מציבות את הגוף כמקור של ידע וזיכרון, המחבר בין חוויה פרטית להוויית קיום בתוך קהילה.

התערוכה 'גוף הטקסט' מבקשת להאיר היבטים משותפים לאמניות פמיניסטיות היוצרות במרחבים תרבותיים ודתיים שונים. אף שהן פועלות מתוך תרבויות ודתות שונות, הן מצטיירות לעתים כקרובות זו לזו, יותר מאשר נשים וגברים בני אותה דת או תרבות. קולן ופניהן של האמניות המשתתפות בתערוכה מונכחים בסרטי ה'וידיאו טקסט', דרכם אנו מבקשים לחשוף מנעדים נוספים של פרשנויות לאמנות שלהן, ולחדד את נקודות הדמיון כמו גם את השוני בין העבודות, בין היוצרות ובין העולמות השונים שבתוכם הן פועלות.

כמה מהאמניות המציגות בתערוכה מכוונות את יצירתן אל החברה ומייצרות ביקורת חשופה וישירה כנגד תכתיבים, הלכות ומנהגים דכאניים. אחרות עוסקות בתיאולוגיה ומבקשות להאיר צדדים נשיים בייצוגי האלוהות; לנכס ולקרוא מחדש פולחני נשים עתיקים ולתת קול ונראות לדמויות נשים שקיבלו במסורות הפטריארכליות מקום שלילי או שולי.

אף על פי שעבודתן של האמניות מתקבלת לעיתים כחילול קודש, הן אינן דוחות את התרבות שבתוכה הן חיות אלא דווקא מאשרות אותה, תוך ערעור על התכתיבים הפטריארכליים הדכאניים בתוכה, המדירים אותן כנשים. הביקורת הנוקבת שלהן מעידה על מחויבותן העמוקה לטקסט, לריטואל ולחוק ונסמכת על תיאולוגיה רווחת בפמיניזמים הדתיים שרואה בתיקון שאליו הן חותרות מעשה דתי, ובמונחים יהודיים: 'תיקון עולם'.

התערוכה המקוונת ׳גוף הטקסט: אמנות פמיניסטית במרחבי הדת והתרבות בישראל' באוצרותם של  נורית יעקבס־ינון וד״ר דוד שפרבר, עלתה לרשת במסגרת הכנס הבינלאומי ע״ש טייגר: 'פמיניזם בדתות האברהמיות: דילמות של רב־תרבותיות, מגדר ומשפט'. הכנס נערך מטעם מרכז רקמן לקידום מעמד האשה, הפקולטה למשפטים באוניברסיטת בר אילן, בשיתוף עם התכנית ללימודי מגדר, אוניברסיטת בר אילן והמכון לחקר היחסים בין יהודים, נוצרים ומוסלמים, האוניברסיטה הפתוחה.

לתערוכה המקוונת: https://art2021.rackmancenter.com/he/