מציאויות חדשות: ביטויים של יופי

בימינו חווה האנושות מעבר סוער ומתקרבת לאיטה לשלבי בשלות חדשים. משימתנו היא לשמור על ביטחונם וכיוונם הנכון של ה"גשרים אל המציאות". כיצד נגלה את מקור ההשראה שיאפשר לנו לבטא באופן מלא יותר את המגוון העשיר של עולמנו, ודרכו להוביל את האנושות אל גבהים חדשים?

"מן המקור הנעלה, וממהות טובו ושפעתו, העניק לכל ברוא סימן לדעת האל, כדי שאף אחד מברואיו לא יחסר את חלקו בביטוי אותה דעת – כל אחד על-פי יכולתו ודרגתו. סימן זה הוא ראי יופיו בעולם הנברא"
(Bahá’u’lláh, Gleanings from the Writings of Bahá’u’lláh, p. 261)

חושינו הפשוטים הם המאפשרים לנו לחוות דרגות שונות של יופי. היפה הוא חלק מעולם החושים; בין אם מדובר בפנורמה מיוחדת או בדימוי פשוט, במנגינה קסומה או בקול מחמם לב, בניחוח נהדר או במרקם עדין – כל מקרה של יופי מעורר בנו תחושות פיזיות. בדומה, רשמינו הפנימיים – בין אם מקורם בעולם הדמיון, המחשבה, ההבנה, או הזיכרון – מאפשרים לנו לחקור את תכונות היסוד של ביטויי היָפֶה ולחדור אל משמעותם העמוקה, ועל ידי כך לגלות את היופי הטמון במגוון צורות.

מגוון זה מעיד כי עולמנו מלא בסימנים המובילים "לידיעת האל". את הסימנים הללו ניתן להפוך למציאות חדשה ולביטויי יופי מרשימים אף יותר דרך העידון שבשפה, באומנויות, באדריכלות, במדעים ובאמנות, כמו גם דרך עולם הטבע, על גניו ונופיו.

ואולם, כדי שסימני היופי יוסיפו משמעות והתרוממות רוח, ראוי כי מקורם ומטרתם של מעשי האמנות יעמדו בתנאים מסוימים. אם היופי הוא סימן לידע האלוהי, אזי נעשית האמנות לתפארתה של האנושות:

"הו, ידיד אמת! קרא, בבית תלמודו של האל, את שיעורי הרוח, וממורה האהבה למד את האמיתות הפנימיות. רדוף אחר סודות השמיים וספר על חסד האל ושפעתו העולים וגואים.

אם לימוד המדעים והאומנויות הוא תפארתה העליונה של האנושות, הרי זה רק בתנאי שנהר האדם זורם אל הים האדיר והאדם שואב את השראת האל ממקורו העתיק. כשיהיה הדבר ויקום, יהיה כל מורה לים שאין לו חוף, וכל תלמיד יהיה למעיין ידע נובע עד אין קץ. אכן, אם רדיפת הידע מובילה אל יופיו של זה אשר הוא מושא הידע כולו, כמה נעלה מטרה זו; אם לאו, הרי טיפה אחת יש ותפריד את האדם מן החסד השופע, שכן עם הלימוד באות גבהות הלב והגאווה, ואלה מביאות את הלומד לידי שגגה ושוויון נפש כלפי האל.

מדעי היום הם הגשרים אל המציאות; אם אינם מובילים אל המציאות, לא נותר מהם דבר זולת אשליה עקרה".

(‘Abdu’l-Bahá, Selections from the Writings of ‘Abdu’l-Bahá, #72)

אם לימוד המדעים והאומנויות הוא תפארתה העליונה של האנושות, הרי זה רק בתנאי שנהר האדם זורם אל הים האדיר והאדם שואב את השראת האל ממקורו העתיק. כשיהיה הדבר ויקום, יהיה כל מורה לים שאין לו חוף, וכל תלמיד יהיה למעיין ידע נובע עד אין קץ.

בימינו חווה האנושות מעבר סוער ומתקרבת לאיטה לשלבי בשלות חדשים. משימתנו היא לשמור על ביטחונם וכיוונם הנכון של ה"גשרים אל המציאות". כיצד נגלה את מקור ההשראה שיאפשר לנו לבטא באופן מלא יותר את המגוון העשיר של עולמנו, ודרכו להוביל את האנושות אל גבהים חדשים?

המסורת הבהאית מורה לנו לפקוח את עינינו ולרכוש את היכולת להגיב על יופי העולם ולהכיר את ההרמוניה המצויה מעבר למגוון:

"הו, ידידיי! אל תזנחו את היופי הנצחי למען יופי שסופו למות, ואל תסמכו את אהבתכם על עולם האבק החולף".

(Bahá'u'lláh, The Hidden Words of Bahá'u'lláh, Persian #14)